טוב אז במהלך השנה האחרונה הגשמתי לפחות חלום אחד שלי שאני זוכרת: צבעתי את השיער לכחול (חלום טיפשי לגמרי אבל בכל זאת.. חלום).
אז בכל אופן חשבתי לחזור לבלוג היום כי זה לא אחד הימים המזהירים שלי החופש...
קודם כול הבנתי סופית שכל עוד אני גרה בבית צמחוני (מלא גבינות) אני לא אוכל להיות טבעונית, מטרה שניסיתי להגיע אליה בחודשים האחרונים בעקבות זה שמצאתי את האומץ לקרוא כתבות על הסבל שעובר על בעלי חיים גם בתעשיית הביצים והחלב... הרגשתי כמו מישהי שמתכחשת לסבל של החיות בתעשיית הבשר- משהו שאני די שונאת אצל אנשים.. אין לי בעיה שיאכלו בשר אבל לפחות שיהיו מודעים פחות או יותר למציאות.
אבל הסיבה העיקרית היא שפשוט נכנסתי לדיכאון אחרי ששמעתי שיר שאני אוהבת (והוא לא דיכאוני) וניסיתי (ואני עדיין מנסה) להימנע מלחתוך את עצמי שוב.. התחלתי עם זה בחורף השנה (?) והפסקתי אחרי שאמא שלי גילתה ושוב חפרה לי על זה שהיא מעדיפה שאני אהרוג אותה במקום להתאבד... אמרתי לה שעשיתי את זה רק כדי לדעת איך זה (מה שהיה די נכון...) אבל את הסיבה האמתית אני לא זוכרת... חזרתי לזה שוב לקראת הבגרות שלי בתקשורת (כבר הזכרתי שאני לא יודעת להתמודד עם לחץ?) וסיפרתי את זה לאמא שלי ולאחותי כשהן שיגעו אותי עם משהו.. אולי כשהן ניסו לשכנע אותי ללכת לפסיכולוג (?) ופשוט איבדתי שליטה בכיתי ודי צעקתי את זה עליהן.. אחרי המתכונות והבגרות בתקשורת (שהלחיצו אותי מאוד וכמו שאמרתי אני לא מתמודדת טוב עם לחץ...) הפסקתי אבל היום שמעתי שיר שאני אוהבת (הזכרתי את זה כבר לא?) נכנסתי לדיכאון ופשוט התעצבנתי על עצמי על זה שאני רוצה להתאבד לפעמים... אין לי אומץ לזה כי אני לא אוהבת לא לדעת מה מחכה לי אבל לפעמים פשוט נמאס לי וכל מה שאני חושבת עליו זה המוות שלי ושאני רוצה שהוא יבוא כבר.. נלחמתי עם עצמי כדי לא לחתוך את עצמי בעיקר בגלל שאני לא רוצה שידעו ושוב ידברו איתי על זה שרק אנשים עם בעיות נפשיות (אמרתי שאמא שלי לימדה על בריאות הנפש פעם?) עושים את זה ובגלל שזה קיץ ובעבודה שלי אני עם חולצה קצרה שכנעתי את עצמי לא לעשות את זה, האמת שלכתוב את כל זה כבר הרגיע אותי יחסית אבל אני עדיין רוצה לעשות משהו שהמילה 'חולני' מתארת אותו די טוב אבל אני פחדנית מדי... (לפעמים אני מודה לאל על זה) החברה היחידה שלי שאני רוצה לדבר איתה על זה כנראה ישנה ואין לי אומץ לפנות בוואטסאפ למישהו שאני לא באמת מכירה אבל כבר דיברתי איתו כמה פעמים (הוא ידיד של החברה הישנה שלי) ואין לי רעיון עם מי עוד אני יכולה לדבר... כי כאילו אני רוצה לדבר עם מישהו שכבר דיברתי איתו אבל הוא לא מכיר אותי ושלא ישנה לי איך הוא ישפוט אותי על מה שאני אומר לו... (כמובן שגם לה עובד )
ונעבור למשהו פחות דיכאוני כי קצת נמאס לי מזה...
התחלתי לא מזמן שיעורי נהיגה על טוסטוס\ קטנוע (איך שלא תבחרו לקרוא לזה זה אותו הדבר...) וזה די מגניב בעיקר אם אני אצליח לא להיכשל בטסט (אני לא אוהבת להיכשל בדברים שחשובים לי..)
אני בטוחה שאני לא מעניינת כאן אף אחד אבל שיהיה...
בכל אופן לפני שיכתבו לי בתגובות (אם למישהו יהיה בכלל כוח לזה או משהו בסגנון..) ששום דבר בעולם לא שווה להתאבד בגללו\ לחתוך את עצמך בגללו אני רק רוצה לומר שלדעתי אין לי שום סיבה שבעולם לעשות את מה שאני עושה... זה לא שהייתה לי ילדות קשה או משהו אבל.. לא יודעת' כשאני רואה את הדם אני פשוט נרגעת... הכאב הוא סתם תופעת לוואי שמופיעה בדרך... הייתי חותכת אנשים אחרים (אני סדיסטית שאוהבת לראות דם תחשבו מה שתירצו) אני לא יכולה לעשות את זה' בחיות אין סיכוי שאני אפגע ומאחר ועדיין לא פגשתי מזוכיסט (שכדי להיות כזה לא צריך להשתכר קודם- הוא מעל גיל 18 אל תדאגו) אני מדמיינת שזאת יד של מישהו אחר... בהתחלה הייתי חותכת את הרגל בכוונה כשגילחתי אבל זה היה פחות אפקטיבי מאשר לחתוך את היד.. וגם זה די הגביל אותי לפעם בכמה זמן.. בהתחלה ממש פחדתי מהכאב (פחד מכאב זה בין הפחדים הבודדים שיש לי) אבל התרגלתי אליו די מהר אז זה לא מה שמפריע לי..
וטוב למרות שלא נראה לי שאני אצליח ללכת לישון עכשיו זה היה די מקל להוציא את כל זה.. תודה על שהקדשתם מזמנכם לקרוא בעיות של ילדה מטומטמת וליל"ט...
;){kind=link}